שיבת היהודים לאדמת ישראל הנס המודרני שהוא מדינת ישראל, שדוד בן גוריון ומקורביו הכריזו עליה ב-1948 ארץ ואומה משלה, מעיד על יד אלוהים הפועלת להשבת עַם בריתו, היהודים. הרוח החלוצית שהניעה את מייסדיה הציונים של ישראל הייתה גדולה יותר מסך השאיפות האישיות שלהם להקמת האומה הישראלית. במובנים רבים זה היה מקביל לבנייה מחודשת קודמת של הארץ המובטחת בזמן שקבוצות יהודיות חזרו מiבבל כדי לשקם את ירושלים ואת מקדשה: "וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת־רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת-בֵית יְהוָה אֲשֶר בִירְוּשָלָם" (עזרא א׳, 5). העלאת רוחם של החלוצים הציוניים על ידי אלוהים באה בשפע לידי ביטוי באידיאליזם, ההתלהבות ובמסירות שלהם, כאשר קיבלו על עצמם את המשימה להפוך אדמה שוממה ועקרה לגן עדן – ניקוז ביצות, יצירת מערכות השקיה, עיבוד אדמה לחקלאות, נטיעת יערות ובניית בתים.
ואכן, מרגע שנולדה התנועה הציונית בשלהי המאה התשע עשרה, כאשר יהודים דתיים התנגדו ליישוב מחדש של ארץ ישראל בטענה שהיהודים הציונים החילונים גוזלים את זכותו של המשיח להוביל את שיבתם, הופיע כוח עליון שפעל לטובתו של תאודור הרצל ומקורביו. למרות שמאות שנים קודם לכן, התיישבו קהילות דתיות במרכזי הלמידה של ירושלים, חברון, צפת וטבריה, כיסי נוכחות יהודית אלה לא יכלו להיחשב כתנועה היסטורית משמעותית, או כהתגשמות נבואה. מאוחר יותר, כאשר נוכחו יהודים דתיים בהצלחתם של היהודים הציונים, הם הצטרפו לעלייה והודו שאפילו עלייה זו הייתה מצווה – אם כי אולי המצווה היחידה שקיימו יהודים חילונים. עם זאת, עדיין לא ברור היכן בספרי הקודש אלוהים "מצווה" ולא רק מעודד את היהודים לשוב לאדמתם; שכן רעיון זה חל בהתאמה עם שיבתה של ישראל מגלות של מאות שנים באחרית הימים (ישעיהו י״א, 12-10; מ״ג, 8-5; נ״ב, 12-11).